בינה מלאכותית וחיסיון עורך דין ולקוח: מה לא כדאי לשתף בצ׳אט בזמן סכסוך משפחתי?

בינה מלאכותית הפכה לחלק מהחיים שלנו. אנשים משתמשים בה כדי להבין מסמכים, לנסח הודעות, לסכם שיחות ולהתכונן לפגישה עם עורך דין.

אבל כאשר מתנהל הליך גירושין, סכסוך על הילדים או מחלוקת רכושית, השימוש הזה עלול לעורר שאלה חשובה:

האם הדברים שנכתבו ל-ChatGPT, ל-Claude או למערכת אחרת נשארים פרטיים, או שהם עלולים להיחשף במסגרת ההליך המשפטי?

פסק דין שניתן בארצות הברית מציב בעניין הזה תמרור אזהרה.

המקרה שהעלה את השאלה

בפרשת United States v. Heppner נתפסו במכשיריו של נאשם מסמכים שתיעדו שיחות שקיים עם Claude, מערכת הבינה המלאכותית של חברת Anthropic.

לטענת עורכי דינו, הוא השתמש במערכת כדי להתכונן לפגישות עמם. הוא הזין מידע שקיבל מהם, ארגן את העובדות, בחן טענות אפשריות וניסה לגבש את אסטרטגיית ההגנה שלו.

חלק מהתוצרים אף הועברו לעורכי הדין והשפיעו על עבודתם.

למרות זאת, בית המשפט קבע שהשיחות אינן מוגנות באופן אוטומטי בחיסיון עורך דין ולקוח.

למה בית המשפט לא הכיר בחיסיון?

ראשית, מערכת בינה מלאכותית אינה עורכת דין. חיסיון נועד בעיקר להגן על תקשורת בין הלקוח לבין עורך דינו. העובדה שהלקוח התכוון להעביר בהמשך את הדברים לעורך הדין לא הספיקה.

שנית, המידע נמסר למערכת שמופעלת על ידי חברה חיצונית. תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות עשויים לאפשר שמירה, עיבוד או מסירה של מידע בנסיבות מסוימות. לכן עלתה השאלה אם המשתמש באמת יכול היה לצפות שהשיחה תישאר סודית.

שלישית, המסמכים נוצרו ביוזמת המשתמש ולא בעקבות הנחיה מסודרת של עורכי דינו. בית המשפט לא השתכנע שמדובר בחלק מעבודת ההגנה המשפטית.

ייתכן שהתוצאה הייתה שונה אילו עורך הדין היה מנחה את הלקוח להשתמש בכלי מסוים, למטרה מוגדרת ותחת כללים ברורים לשמירת הסודיות.

האם בינה מלאכותית היא גורם חיצוני או כלי עבודה?

זו אחת השאלות המרכזיות בנושא.

גם כאשר לקוח כותב מסמך בענן או שולח דואר אלקטרוני לעורך הדין, חברה טכנולוגית מספקת את התשתית. עצם השימוש בתוכנה אינו מבטל בדרך כלל את החיסיון.

אפשר לכן לטעון שגם בינה מלאכותית היא כלי עבודה שעוזר לאדם לארגן ולנסח את מחשבותיו.

מצד שני, מערכת בינה מלאכותית אינה רק דף שעליו כותבים. היא מגיבה, מנתחת, מציעה רעיונות ולעיתים גם מייעצת. לכן בית המשפט עשוי לראות בה גורם חיצוני שהמשתמש שיתף אותו במידע.

הפסיקה בנושא עדיין מתפתחת ואין עדיין תשובה אחידה שמתאימה לכל מצב.

למה הסיכון גדול במיוחד בדיני משפחה?

תיקי משפחה כוללים מידע אישי ורגיש במיוחד: שיחות בין בני זוג, מידע על ילדים, מסמכים רפואיים, פרטי חשבונות בנק, הכנסות, חובות, הקלטות, תמונות, הצעות לפשרה ולעיתים גם טענות קשות מאוד.

כאשר מידע כזה מוזן למערכת ציבורית, המשתמש עלול לאבד שליטה על הדרך שבה הוא נשמר ועל הגורמים שעשויים לקבל אליו גישה.

יש כאן גם שאלה של פרטיות. מסמך שנמצא בטלפון של אחד ההורים עשוי לכלול מידע על הילד, על ההורה השני או על צדדים נוספים. העובדה שהמסמך נמצא ברשותכם אינה אומרת בהכרח שמותר להעביר אותו לכל מערכת חיצונית.

רק רציתי לדעת מה לענות

נניח שאישה מקבלת הודעת WhatsApp טעונה מבן זוגה במהלך הליך גירושין. היא מעתיקה את כל השיחה למערכת בינה מלאכותית ושואלת מה כדאי לה לענות כדי שהתגובה תעזור לה בבית המשפט.

המערכת מציעה תשובה והיא שולחת אותה.

בפעולה פשוטה כזאת עלולים להיווצר כמה קשיים. ההתכתבות נמסרה למערכת חיצונית, מטרת התגובה נחשפה ונוצר תיעוד של האפשרויות שנשקלו. בנוסף, התשובה עלולה להישמע מלאכותית או מחושבת מדי.

בתיקי משפחה בית המשפט עשוי לבחון את ההתנהלות של ההורים לאורך זמן. לכן לא כל הודעה צריכה להפוך למהלך משפטי. לעיתים תגובה עניינית, רגועה ואמיתית תהיה נכונה יותר מהודעה שנכתבה רק כדי ליצור יתרון עתידי.

העליתי את כתב התביעה כדי להבין מה לעשות

גם העלאה של כתב תביעה, תסקיר, הסכם או חוות דעת עלולה להיות בעייתית.

מסמכים כאלה עשויים לכלול שמות מלאים, מספרי זהות, כתובות, פרטים על הילדים, מידע רפואי, פרטי חשבון וטענות שעדיין לא נבדקו.

מעבר לסיכון שבחשיפת המידע, בינה מלאכותית עלולה לפספס עובדה קטנה שמשנה את התמונה, להסתמך על דין שאינו חל בישראל, להמציא פסק דין או להציע תגובה שאינה מתאימה לאסטרטגיה של התיק.

אפשר להשתמש בה כדי להבין את המבנה הכללי של המסמך או להכין שאלות לפגישה. היא אינה מחליפה בדיקה של עורך דין שמכיר את כל העובדות.

מה המצב בישראל?

בישראל, סעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין מגינים בנסיבות המתאימות על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו במסגרת השירות המשפטי.

אבל לא כל מסמך שאדם מכין לעצמו הופך לחסוי רק מפני שהוא מתכוון להעביר אותו בהמשך לעורך הדין.

כאשר המידע נמסר מרצון למערכת חיצונית, עלולה לעלות טענה שהסודיות נפגעה. נכון להיום, לא כדאי להניח ששיחה עצמאית עם מערכת בינה מלאכותית ציבורית תהיה מוגנת אוטומטית בחיסיון.

פסק הדין האמריקאי אינו מחייב בישראל, אבל הוא מראה אילו שאלות עשויות להיבחן: למי נמסר המידע, למה הוא נמסר, האם הוא נשמר בסוד והאם עורך הדין היה מעורב בשימוש במערכת.

איך אפשר להשתמש בבינה מלאכותית בזהירות?

אל תזינו שמות, מספרי זהות, כתובות, פרטי חשבון, שמות של ילדים או מידע רפואי אם אין בכך צורך. ברוב המקרים אפשר לכתוב בן הזוג, הילד או החשבון המשותף.

אל תעתיקו למערכת הודעות, חוות דעת או אסטרטגיה שקיבלתם מעורך הדין. שיתוף שלהן עם מערכת חיצונית עלול לעורר שאלה לגבי המשך החיסיון.

אל תעלו מסמכים מלאים לפני שהתייעצתם עם עורך הדין המטפל, במיוחד כאשר מדובר בכתבי טענות, תסקירים, הסכמים, הקלטות או מסמכים פיננסיים.

אם השתמשתם בבינה מלאכותית כדי לסכם תכתובות או לבנות ציר זמן, שמרו תמיד את המסמכים וההודעות המקוריים. הסיכום אינו מחליף את הראיה עצמה.

בדקו כל תשובה. מערכת בינה מלאכותית יכולה לכתוב בביטחון גם כשהיא טועה. אין להסתמך על סעיף חוק, פסק דין או המלצה משפטית לפני שעורך דין בדק אותם.

אפשר להיעזר בה כדי להתארגן, להכין שאלות ולפשט מושגים. החלטות הנוגעות לילדים, למזונות, לחלוקת רכוש או לניהול ההליך צריכות להתקבל עם עורך דין שמכיר את התיק כולו.

השורה התחתונה

בינה מלאכותית יכולה לעזור לאדם להגיע לפגישה עם עורך הדין כשהוא מסודר ומוכן יותר. היא יכולה לסייע בארגון ציר זמן, בהכנת שאלות ובהבנת מושגים מורכבים.

אבל היא אינה חדר סגור עם עורך הדין.

כל עוד הדין בנושא ממשיך להתפתח, נכון להניח שמידע שמוזן למערכת ציבורית אינו בהכרח חסוי.

לפני שמעלים מסמך או משתפים מידע אישי, כדאי לעצור ולשאול:

האם הייתי מוכן שהדבר הזה ייחשף לצד השני או יגיע לבית המשפט?

אם התשובה היא לא, עדיף לא להזין אותו לפני שמתייעצים עם עורך הדין.

המאמר מיועד למסירת מידע כללי בלבד, מבוסס בחלקו על פסיקה אמריקאית שאינה מחייבת בישראל ואינו מהווה ייעוץ משפטי.